נור עמאד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.11.12 בכביש 554.

2. לטענת התובעים, רכב הנתבעים הגיח משביל עפר ופנה שמאלה לכיוון העיר טירה תוך התפרצות לנתיב הרכב הנפגע, תוך אי ציות לתמרור עצור וללא מתן זכות קדימה לרכבים החולפים בכביש. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לחלק הימני קדמי של רכב התובעים.

3. הנתבעים טענו כי רכב הנתבעים נסע בכביש דו סטרי בעל נתיב אחד לכל כיוון, לאחר שבדק את תנאי הדרך, פנה הנתבע שמאלה מהכביש הראשי למוסך בצד הדרך, כשלפתע התובעת 1 שנסעה במהירות מסוכנת בנתיב הנגדי, פגעה ברכב הנתבעים בחלקו האחורי ימני.

4. התובעת 1 חזרה בפני על גרסתה לפיה נסע בכביש הראשי שבו נתיב אחד לכל כיוון. התובעת 1 טענה כי הנתבע 2 יצא מדרך עפר, לא ציית לתמרור עצור, חצה במהירות את שני נתיבי הנסיעה על מנת להגיע לחנויות המצויות בצידו השני של הכביש ופגע ברכבה שחלף בכביש. בחקירתה התברר כי התובעת 1 לא הבינה בנתבע 2 יוצא מדרך העפר ולא מציית לתמרור העצור, אלא הבחינה בו לראשונה במרכז הכביש וכי לא הספיקה לבלום את רכבה. התובעת טענה כי הסיקה מזווית הרכב כי הגיע מדרך העפר. התובעת 1 טענה כי לאחר התאונה הודה בפניה הנתבע 2 באשמתו בתאונה. בנוסף, טענה כי התובע היה לבדו וכי העד שהובא מטעמו לבית המשפט, לא נכח בעת התאונה.

התובע 2, שנכח בעת מתן העדויות, טען שלאחר התאונה הודה הנתבע 2 באחריותו לתאונה וכי העד לא נכח במקום. בנוסף, טען התובע 2 כי קיימים עדים נוספים לתאונה. בשלב זה הצעתי לתובע לקיים דיון נוסף, לצורך הבאת העדים מטעמו שיתמכו בגרסתו, אך הוא סירב וביקש לקיים הדיון.

5. הנתבע 2 גם הוא חזר על גרסתו וציין שנסע בכביש בנתיב הנגדי וביקש לפנות שמאלה. הנתבע 2 ווידא כי הכביש פנוי ואז פנה שמאלה למוסך. כאשר עמד כבר לסיים את החציה חש שהתובעת פגעה ברכבו בחלקו האחורי ימני. הנתבע 2 הכחיש כי חצה את הכביש מדרך העפר לצידו השני של הכביש. כמו כן, הכחיש כי התנצל בפני התובעת והודה באשמתו לתאונה.

עד מטעם הנתבע 2 העיד אף הוא כי נסע עם הנתבע 2 ברכב בנתיב הנגדי וכי הנתבע 2 פנה שמאלה למוסך. לפתע חש בחבטה והבחין כי רכב הנתבעים פגע בחלק האחורי של רכב הנתבעים.

6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעים.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע 2 והיא מהימנה עלי. בנוסף, עדותו נתמכה בעדות העד מטעמו שחיזק את גרסתו.

מנגד, עדות התובעת 1 נותרה בגדר עדות יחידה. טענת התובע 2 כי שמע את הנתבע 2 מתנצל בפניה לאחר התאונה וכי העד לא נכח במקום, נשמעה רק בתום העדויות. כאשר יש לציין כי התובע נכח בעת שמיעת העדויות ועל כן לא ניתן ליחס משקל לעדותו הכבושה.

יתרה מזו, התובעים ציינו בכתב תביעתם כי בכוונתם להביא עדים, אך ויתרו על כך במהלך הדיון. בהקשר זה חלה הפסיקה לפיה הימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו. (ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457.

הנטל מוטל על התובעים ובמצב דנן של גרסה יחידה של התובעת אל מול גרסתם של הנתבע 2 והעד מטעמו בצירוף ההלכה הפסוקה ביחס להימנעות מהבאת עד, אין בידי לקבוע כי התובעים הטו את כף המאזניים לטובתם ומשלא עמדו בנטל, דין התביעה להידחות.

מיקום הנזקים מעיד כי רכב הנתבעים כבר עמד לסיים את הפנייה כאשר רכב התובעים פגע בו. לפיכך, והואיל ומקובלת עלי גרסת הנתבעים, הרי שהיה על התובעת 2 להבחין ברכב הנתבעים המסיים את הפנייה שמאלה ולהאט את מהירות נסיעתה על מנת לאפשר לו לסיים הפנייה ומשלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

8. התביעה נדחית. בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו התובעים בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: